קראתי את הפוסט האחרון (אחרון?) של נויצ', וחשבתי לעצמי. חשבתי כל מיני דברים, בעיקר על כמה היא צודקת ואיך היא שוב מצליחה לנסח בכמה פסקאות דברים שרצים לי בראש בקטעי משפטים. אבל אחרי שאמרתי "נכון נכון נכון", ידעתי גם שאני לא מסוגלת להפסיק לכתוב בלוג, אף פעם. כי אז מה יהיה על הזיכרונות שלי? איך אני אדע מה קרה, מתי זה קרה, איפה הייתי ומה עשיתי? ומה בא לפני? ומה עשיתי בשנת כך וכך? לא רק שהזיכרון שלי מחורר כגבינה שוויצרית, אני גם מתקשה מאוד בכל הנוגע לתאריכים. יותר נכון לשנים. לא מצליחה להיזכר מתי התחתנתי (25 למרץ, אבל איזו שנה?) ומתי עבדתי בסלקום? ומתי חזרתי לנענע, ורגע - למה עזבתי את העבודה עם הילדים? הסמים הסמים, גם ההריון לא עזר לתאי המוח שלי. אבל בסופו של דבר האמת היא שאף פעם לא הייתי טובה בלזכור, ולכן תמיד כתבתי.
לא שזה הפסד גדול אם אני אפסיק לכתוב, הרבה כבר הרבה זמן אני כותבת רשימות מכולת. מתוך צורך לתעד ולא התקף כתיבה כפייתי, כמו פעם. אבל אני מחזיקה במחשבה שאולי יום אחד יהיה לי יותר זמן, יותר כוח ויותר חשק. ולכן אני צריכה בנתיים להמשיך, גם על מינון נמוך, כדי שיהיה לי יותר קל לחזור.
ולעיניינים אחרים
פוך קנה אתמול 8 סרטי DVD ב-100 שקל. הוא בחר לבד ולפיכך כולם מחורבנים. אגב אין לי מושג למה אני מכנה אותו בבלוג "פוך". זה היה אמור להיות הכינוי שלי, כי הוא ישן עם מזגן ולכן אני חייבת פוך. אבל לא משנה, כבר התחלנו ולכן נסיים.
הקיצר נכנסתי היום לאיזה אתר הורדות שאני לא סובלת, סתם כדי לראות מה חדש. נו, ומה חדש אתם חושבים? עונה 4 של איך פגשתי את אמא ועונה 5 של האוס. אם הילד לא היה ישן, הייתי פורצת בצווחות אימה וגיל. מייד אחרי שהחנקתי את שמחתי, מיהרתי להוריד את כל הפרקים האפשרים כל עוד נפשי בי. אך כזכור, אני לא סובלת את האתר הזה, ועד עכשיו כלום לא יורד לי. אימיול, אתם אומרים? כן. בסדר. עם המזל שלי הפרק הראשון יסיים לרדת מחר. וחוץ מזה, אני כל כך גרועה בו, שגם שם אני לא מוצאת כלום. ואל תגידו לי ביטורנט! שיט, אני לא מבינה כלום בדברים האלו. ולחשוב שהובי עוד רצה שאני אכתוב לו טור על שיכלולים טכנלוגים ודברים חמים ברשת.
ולעניינים אחרים לגמרי מאלו: יש לי ג'וינט ליום כיפור ואני לא יודעת מתי לעשן אותו.
וואי, איזה דיכאון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה