יום ראשון, 7 בדצמבר 2008

חוויות יציאה והקללה הצהובה

ביום חמישי הצלחנו לנפק לעצמנו פס יציאה מהבית. סינג'רנו זוג חברים (שמתחתנים עוד חודש, אגב) לשים עין על הילד, ונסענו. לסינמה סיטי, כמובן.

האמת היא שזו אשמתנו. מרוב שמיהרנו לחזור מוקדם\להאכיל\לרחוץ\להשכיב את הילד, שכחנו להחליט לאן אנחנו רוצים ללכת. הרהרנו בדבר בדרך, אבל תוך כדי הירהורים הגענו לאן שהגענו. האמת היא שדווקא לא נשמע לי כל כך רע, לאכול כדורי קילקני בפאב האירי, העניין הוא שעוד 1,500 איש חשבו ככה. מסתבר שהקרינו שם את המשחק של מכבי. פוך התעצבן כי בעשר השנים האחרונות, בכל פעם שהוא צפה במשחק שלהם הם הפסידו. אני התעצבנתי כי אין לי מה לאכול בפאב הסמוך (הבלאק) וגם לא מגישים שם גינס, והכי נורא - גם שם הקרינו את המשחק.

אם אתם מזלזלים בכישרונו של פוך כהורס משחקים, אז איך תסבירו את העובדה שלאורך כל המשחק הם פישלו ללא הפסקה, ורק אחרי שהם הגיעו ל-72 ויצאנו מהפאב, הם הצליחו לנצח 83:88 ?

אבל זה לא העניין. אחרי שישבנו ושתינו ועישנו בחוץ ודיברנו כמו שני תיכוניסטים, החלטנו שהגיעה השעה לחזור הביתה. הבעיה היתה שלא יכולנו לצאת מהחניה, כי איזה אידיוט אחד החליף גלגל באמצע הנתיב, בזמן שאישתו ההריונית צפתה מהצד. בהתחלה רק ריחמנו עליהם בשקט, אבל אז פוך שם לב שהבחור טרם הצליח להזיז שם בורג, אז הוא יצא לעזור לו (הוא שומר ערכת כלים מפוארת בבאגז' רק בשביל מקרים כאלה). כמובן שמהר מאוד יצאתי מהרכב, ניגשתי להריונית ופתחתי איתה בשיחה. הרי זה נורא פשוט - היא אישה, אני אישה, היא בהריון, אני הייתי בהריון. כל מה שהייתי צריכה לעשות זה לגשת אליה ולשאול אותה באיזה שבוע היא (32), ומשם השיחה קלחה לבד. עד שפוך והבחור סיימו כבר הגענו ללידה, פתיחה 4, והחלפנו טלפונים.

לא יודעת אם היא התקשרה, כי בשישי בבוקר גיליתי שאיבדתי את הטלפון שלי. זה בכלל היה סיפור מהתחת. הסתובבתי עם הטלפון השני של פוך וניסיתי למצוא בקניון את איילת בלי שיהיה לי את המספר שלה. בסוף היא היתה חכמה, התקשרה לטלפון עבודה של פוך ולקחה ממנו את המספר. מאיפה היה לה את הטלפון של פוך! זה מה שאני רוצה לדעת. כשחזרתי הביתה אמרתי לפוך שהטלפון בטוח בבית מתחת לאף שלנו ורק צריך לחפש (לא יכולתי להתקשר אליו כי נגמרה לו הבטריה) הוא אמר לי שאני טועה ושהוא בפאב שהיינו בו אתמול, ושהוא הולך לקחת אותו. מה שנכון - נכון.

וחוץ מזה יש לי ארונות מטבח חדשים אבל זה כבר סיפור אחר ויסופר בפעם אחרת.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה