אחרי כוס יין אחת כבר הייתי שיכורה לגמרי. נשענתי על פוך כשישבנו לעשן על הספסל, וניסיתי להתרכז כשהוא הסביר לאח של האקסית של החתן משהו על קווי יצור. בסוף נכנעתי וחזרתי למזגן, רציתי לשים את הראש על השולחן ולנמנם אבל לא היה לי נעים.
אני אוהבת להגיד שהחיים שלנו לא השתנו, כי בגדול גדול אנחנו לא מרגישים את השינוי. גם לפני זה לא היינו בליינים גדולים, ואני כבר שנים לא נחשבת לשתיינית. בעצם החיים שלנו השתנו מאז שהתחלנו לצאת, עברנו לגור ביחד והפכנו לבורגנים באופן רשמי. במקום לצאת למועדונים ופאבים אנחנו הולכים לחתונות ולסינמה סיטי. אבל לאחרונה אני נרדמת בסרטים, וגם נגמרים לנו החברים הרווקים, שזו בעיה שכרגע אנחנו אדישים אליה, אבל בסוף נשלם את המחיר. כמו משבר המים.
כשהתוכנית האמנותית של החתונה התחילה כבר לא הצלחתי להחזיק את העיניים פתוחות. ההומו החמוד שישב איתנו בשולחן ניסה לשכנע אותנו להישאר עוד חצי שעה, אבל הייתי כל כך שפוכה שהתקפלנו ברגע שהשולחן שלנו התרוקן מאנשים שעלולים להלשין. בסך הכול היתה חתונה נהדרת, וחבל היה להרוס אותה עם גישה שלילית, שזה מה שהיה קורה לי אם הייתי נשארת שם עוד רגע.
***
הגמד אמנם ישן לילה שלם מגיל חודשיים בערך, אבל עדיין אני מכינה בקבוק כל לילה ושומרת בחדר ערכה עם חיתולים ובגדים להחלפה. לפני יומיים פוך היה צריך פיג'מה לגמד ולא היה לי כוח ללכת למגירות להביא, אז לקחתי מהערכה וזהו, והחלטתי שבאמת כבר לא צריך אותה ויש לפזר את העניינים בהקדם.
אתמול בלילה, בזמן שישנתי חזק מאוד עקב עייפות מעורבבת עם אלכוהול, הגמד התעורר והתחיל לקטר. שמתי לו מוצץ אבל זה לא עזר. הפכתי אותו לצד כי זה עוזר לו להירדם, וגיליתי שהוא רטוב לגמרי, כולל הסדין וזה. לקחתי אותו לפינת החלפה, וכמובן, צחוק הגורל, שלא היתה לי שם פיג'מה ספייר.
לפעמים אני תוהה אם אני באמת מטומטמת או שזה סתם העולם מתאכזר אליי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה