אם מישהו היה מגלה לי פעם שלגדל ילד זה כולל גם קצת להיות מנטור בהוסטל לגמילה מסמים, כנראה שהייתי חושבת פעמיים על כל הסיפור הזה. גמילה או המנעות מחומרים ממכרים זה לא הצד החזק שלי. בעברי הקצר הספקתי להיות קצת אלכוהוליסטית זוטרה (ז"א תיכוניסטית עם גישה לוודקה) סטלנית כבדה ומעשנת אובססיבית. תוסיפו לזה גם התמכרויות משנה למשחקי קלפים (זאת אומרת טאקי) בלוגים, קפה וסנדביץ' טונה, ותקבלו את הדיסוננס בין האני העצמי לבין האני שמנסה לגמול את הילד ממוצץ.
הגמילה ממוצץ היא רק השלב האחרון בתוכנית 5,000 השלבים. קודם לכך היינו צריכים לגמול אותו מחיתולים, נכון? ואחר כך מלעשות קקי על העץ. אחרי שביססנו את הפינה הזו גילינו שיש לנו ילד בן כמעט שלוש שעדיין שותה בבוקר מבקבוק. אמנם שוקו או תה, אבל בקבוק. ואם יש משהו שמעצבן אותי, זה לרכוש מוצרי תינוקות כשאין תינוק בבית - זאת אומרת בקבוק או פטמות לבקבוק. מצד שני, אי אפשר להשאיר את הילד עם הסחל'ה הבלתי מתנקה הזה, נכון? אז גומלים! שלום ולהתראות! תירוץ הבית: הבקבוק מלוכלך, הנה כוס עם פיה, תתחדש.
אגב, עכשיו אני תקועה עם פיה של כוס שלא מתנקה. כוסומו.
אז נשאר עניין המוצץ (והטלוויזיה, אבל זה אבוד). אנחנו מנסים לגמול את הילד ממוצץ כבר 3 שנים בערך, ובכל פעם דוחים את זה בתירוץ אחר. אחרי גיל שנתיים וחצי זה ממש נהיה ברוך - אמנם הגבלנו את העניין רק לשינה, אבל תמיד הוא היה מוצא דרך להסתובב איתו כשהוא לא ישן. (-תחזיר את המוצץ למקום בבקשה - טוב אמא אני רק סוחב אותו בפה).
אז פתאום את גם צריכה להתמודד עם העובדה שבנך בן השלוש מסתובב עם מוצץ כמו איזה טמבל, וגם להבין מה הוא מנסה להגיד כשהדבר הזה תקוע לו בפה, ובאותה הזדמנות להיזכר שסמכותך ההורית מועדת לפורענות כי בכלל אמרת לו שמוצץ זה רק לשינה, נכון? ולהזכירכם - אם יש משהו שמעצבן אותי, זה לרכוש מוצרי תינוקות כשאין תינוק בבית. אז או שאני נותנת לו להיחנק עם סיליקון משומש, או שאני מתעצבנת וקונה חדש, שאגב עולה איזה 40 ש"ח, או שיש מבצע אבל אז את צריכה לקנות שניים, ואז זה עולה 30 ש"ח, אבל עכשיו תקועים לך 14 מוצצים בבית. והילד שלך עוד שנייה מתגייס.
אז התחלנו לטפטף את עניין הפרידה מהמוצץ, פיית המוצצים, מסיבת פרידה מתנות וכולי. רצינו לתזמן את זה בסמוך למסיבת יום ההולדת אבל ריחמנו עליו, כי הוא יהיה עייף ונרגש ויהיה לו קשה להתמודד. אחר כך קרה הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות כשמנסים לגמול ילד ממשהו - נכנסתי להריון! טוב, זהו. אין מה לעשות. הילד רגיש יהיה לו קשה להתמודד. הופ נולד תינוק יהיה לו קשה להתמודד הופ עוד פעם יום הולדת (בן ארבע! עם מוצץ!) הופ מגיעים לסוף השנה בקרוב גן חדש ונחשו מה - יהיה לו קשה להתמודד!
אני בטוחה שכל אמא שבנה מכור למוצץ יכולה להבין את העניין. פשוט ריחמתי עליו. בכל פעם שחשבתי על התינוק הקטן שלי מנסה להירדם בלי חברו הטוב והמלווה הצמוד שלו - ליבי נקרע בקרבי. או בקיצור - ממש לא התחשק לי להתמודד עם תופעות הלוואי של הגמילה. אפילו הקלות ביותר. כבר הרבה זמן אנחנו נהנים מלילות שקטים ורגועים וממש לא מתאים לי להפר את השגרה הזו עם בכיות ונדנודים. אני אדם קצר סבלנות ועוד יותר מכך בסוף היום.
אז שיהיה עם מוצץ, למען השם, והעיקר שיסתום את הפה.
* לפעמים החיים מזמנים לנו סימני דרך קוסמיים, מהסוג שמאותת לנו שכן, יש קארמה ויש אופטימיות ביקום הזה, ואם רק נשים לב ונזכור להתחבר למודעות - נגלה כמה שהדברים פשוטים ומלאים אהבה.
אנחנו לא ראינו את הסימנים האלו.
אם היינו עושים אחד פלוס אחד, היינו נזכרים בגמילה הפשוטה יחסית מבקבוק וחיתולים, ומוסיפים לכך את העובדה שאנחנו כבר חודשיים לא מעשנים - ואחרי המאמץ הראשוני אפשר להגיד שאנחנו מתמודדים עם זה די בקלות. ואני אפילו גידלתי קצת ציפורניים. מסקנה - אנחנו יכולים לעשות את זה! פשוט להיפרד מהמוצץ וזהו! הלאה! יאללה לשלב הבא!
גם את זה לא עשינו.
בסופו דבר, מה שקרה זה שהמוצץ הלך לאיבוד. כן, היה לנו רק אחד (שונאת לקנות, כבר אמרתי?) ולא - לא הרמתי את כל הבית בחיפושים אחריו. בין כה היה זה ערב קשה, שעה מאוחרת ואמא עצבנית. הילד כבר היה כל כך עייף כנראה שאפילו לא טרח להתווכח יותר מידי. קצת מירר בבכי ונרדם אחרי שתי דקות של ליטופי גב.
(יכול להיות שגם לו נמאס?)
וכך, בקול ענות חלשה, ובלי שום קרדיט להורים על הובלת תהליך גמילה מוצלח - אמרנו למוצץ שלום שלום ואל תבוא לי בחלום. וגם אל תימצא פתאום בין הכריות של הספה או משהו.
המשימה האחרונה שנשארה לרגע שבו נצמיח עמוד שידרה - לגמול אותו מכסיסת ציפורניים.
עם המזל שלנו יום אחרי שזה יקרה הוא יתחיל לעשן :-(
מציצת מוצץ בחלוקה לגילאים:
גיל כלום
גיל קצת
גיל לגיטימי
גיל גבולי
רק שיזכור להוציא אותו לפני הגילוח
(ידעתי שפעם התמרמרתי בעניין המוצץ! היה לי קשה למצוא את הפוסט הזה בין כל הבלוגים שלי :-( )
הגמילה ממוצץ היא רק השלב האחרון בתוכנית 5,000 השלבים. קודם לכך היינו צריכים לגמול אותו מחיתולים, נכון? ואחר כך מלעשות קקי על העץ. אחרי שביססנו את הפינה הזו גילינו שיש לנו ילד בן כמעט שלוש שעדיין שותה בבוקר מבקבוק. אמנם שוקו או תה, אבל בקבוק. ואם יש משהו שמעצבן אותי, זה לרכוש מוצרי תינוקות כשאין תינוק בבית - זאת אומרת בקבוק או פטמות לבקבוק. מצד שני, אי אפשר להשאיר את הילד עם הסחל'ה הבלתי מתנקה הזה, נכון? אז גומלים! שלום ולהתראות! תירוץ הבית: הבקבוק מלוכלך, הנה כוס עם פיה, תתחדש.
אגב, עכשיו אני תקועה עם פיה של כוס שלא מתנקה. כוסומו.
אז נשאר עניין המוצץ (והטלוויזיה, אבל זה אבוד). אנחנו מנסים לגמול את הילד ממוצץ כבר 3 שנים בערך, ובכל פעם דוחים את זה בתירוץ אחר. אחרי גיל שנתיים וחצי זה ממש נהיה ברוך - אמנם הגבלנו את העניין רק לשינה, אבל תמיד הוא היה מוצא דרך להסתובב איתו כשהוא לא ישן. (-תחזיר את המוצץ למקום בבקשה - טוב אמא אני רק סוחב אותו בפה).
אז פתאום את גם צריכה להתמודד עם העובדה שבנך בן השלוש מסתובב עם מוצץ כמו איזה טמבל, וגם להבין מה הוא מנסה להגיד כשהדבר הזה תקוע לו בפה, ובאותה הזדמנות להיזכר שסמכותך ההורית מועדת לפורענות כי בכלל אמרת לו שמוצץ זה רק לשינה, נכון? ולהזכירכם - אם יש משהו שמעצבן אותי, זה לרכוש מוצרי תינוקות כשאין תינוק בבית. אז או שאני נותנת לו להיחנק עם סיליקון משומש, או שאני מתעצבנת וקונה חדש, שאגב עולה איזה 40 ש"ח, או שיש מבצע אבל אז את צריכה לקנות שניים, ואז זה עולה 30 ש"ח, אבל עכשיו תקועים לך 14 מוצצים בבית. והילד שלך עוד שנייה מתגייס.
אז התחלנו לטפטף את עניין הפרידה מהמוצץ, פיית המוצצים, מסיבת פרידה מתנות וכולי. רצינו לתזמן את זה בסמוך למסיבת יום ההולדת אבל ריחמנו עליו, כי הוא יהיה עייף ונרגש ויהיה לו קשה להתמודד. אחר כך קרה הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות כשמנסים לגמול ילד ממשהו - נכנסתי להריון! טוב, זהו. אין מה לעשות. הילד רגיש יהיה לו קשה להתמודד. הופ נולד תינוק יהיה לו קשה להתמודד הופ עוד פעם יום הולדת (בן ארבע! עם מוצץ!) הופ מגיעים לסוף השנה בקרוב גן חדש ונחשו מה - יהיה לו קשה להתמודד!
אני בטוחה שכל אמא שבנה מכור למוצץ יכולה להבין את העניין. פשוט ריחמתי עליו. בכל פעם שחשבתי על התינוק הקטן שלי מנסה להירדם בלי חברו הטוב והמלווה הצמוד שלו - ליבי נקרע בקרבי. או בקיצור - ממש לא התחשק לי להתמודד עם תופעות הלוואי של הגמילה. אפילו הקלות ביותר. כבר הרבה זמן אנחנו נהנים מלילות שקטים ורגועים וממש לא מתאים לי להפר את השגרה הזו עם בכיות ונדנודים. אני אדם קצר סבלנות ועוד יותר מכך בסוף היום.
אז שיהיה עם מוצץ, למען השם, והעיקר שיסתום את הפה.
* לפעמים החיים מזמנים לנו סימני דרך קוסמיים, מהסוג שמאותת לנו שכן, יש קארמה ויש אופטימיות ביקום הזה, ואם רק נשים לב ונזכור להתחבר למודעות - נגלה כמה שהדברים פשוטים ומלאים אהבה.
אנחנו לא ראינו את הסימנים האלו.
אם היינו עושים אחד פלוס אחד, היינו נזכרים בגמילה הפשוטה יחסית מבקבוק וחיתולים, ומוסיפים לכך את העובדה שאנחנו כבר חודשיים לא מעשנים - ואחרי המאמץ הראשוני אפשר להגיד שאנחנו מתמודדים עם זה די בקלות. ואני אפילו גידלתי קצת ציפורניים. מסקנה - אנחנו יכולים לעשות את זה! פשוט להיפרד מהמוצץ וזהו! הלאה! יאללה לשלב הבא!
גם את זה לא עשינו.
בסופו דבר, מה שקרה זה שהמוצץ הלך לאיבוד. כן, היה לנו רק אחד (שונאת לקנות, כבר אמרתי?) ולא - לא הרמתי את כל הבית בחיפושים אחריו. בין כה היה זה ערב קשה, שעה מאוחרת ואמא עצבנית. הילד כבר היה כל כך עייף כנראה שאפילו לא טרח להתווכח יותר מידי. קצת מירר בבכי ונרדם אחרי שתי דקות של ליטופי גב.
(יכול להיות שגם לו נמאס?)
וכך, בקול ענות חלשה, ובלי שום קרדיט להורים על הובלת תהליך גמילה מוצלח - אמרנו למוצץ שלום שלום ואל תבוא לי בחלום. וגם אל תימצא פתאום בין הכריות של הספה או משהו.
המשימה האחרונה שנשארה לרגע שבו נצמיח עמוד שידרה - לגמול אותו מכסיסת ציפורניים.
עם המזל שלנו יום אחרי שזה יקרה הוא יתחיל לעשן :-(
מציצת מוצץ בחלוקה לגילאים:
גיל כלום
גיל קצת
גיל לגיטימי
גיל גבולי
רק שיזכור להוציא אותו לפני הגילוח
(ידעתי שפעם התמרמרתי בעניין המוצץ! היה לי קשה למצוא את הפוסט הזה בין כל הבלוגים שלי :-( )
חחחחחחחח
השבמחקמעולה.
תמצאי לך כבר עיתון
השבמחקהסיפור מתבזבזלו בין דפי האינטרנט ומגיע רק למכותבים מספר וחבל