הטו דו ליסט שלי היום היתה קשורה למציאות כמו מנחם בן אחרי כוסית יין:
1. לסיים 4 כתבות 2. לשפצר ולשלוח משלוח מנות+מתנה לסטואי 3.להגיע הביתה מוקדם 4. להוריד כביסה 5. לשאוב 6. לבשל 7. ליהנות מהחיים.
ברוררר!
בפועל, מה שקרה זה שבקושי הספקתי להתארגן על שפצור המשלוח מנות, על לראות את הדואר לא היה מה לדבר בכלל. כל היום אמרתי "אני יוצאת היום מוקדם! אני! מוקדם!" ובפועל יצאתי 15 דקות אחרי הזמן הכי מאוחר שלי. בנוסף גם תקעו לי ישיבה ב ד י ו ק באמצע כל הקרנבל. כמובן שזו היתה מסוג הישיבות האלו שבמשך 20 דקות א. לא מחדשים לך כלום, ב. מספרים לך דברים שרצית להדחיק ג. מחרטשים כמה דקות על כלום. וזה עוד נחשב קצר!
הגעתי הביתה קצרת נשימה וידעתי שיש לי 10 דקות להשתין ולהוריד כביסה. בעוד השעון מתקתק איילת באה כדי שניקח את הילדים מהגן ביחד, וסינג'רתי אותה לענייני הכביסה בזמן שאני משתינה. אין עלי בהאצלת סמכויות! אחר כך, בלית ברירה, סינג'רתי את הילד שיעזור לי לסדר את הכביסה בארון. קרי: הוא שיחק על השטיח והשתדל לא לאכול חשמל, ואני סידרתי את הכביסה. אחר כך הוא גם עזר לי לשאוב את הסלון. קרי: הוא ישב בלול וראה טלוויזיה, ואני שאבתי את הסלון. על בישול לא היה מה לדבר, המטבח שלנו הוא החדר הכי לא children friendly בבית. כשכן היינו שם, אחרי דקה עם הסירים הוא פתח את הארון של האקנומיקות והתביית ישר על המסיר שומנים. טוב, מישהו רוצה לספר לי איפה שמנו את כל אביזרי הבטיחות שקנינו בשעתו? כי אם איבדנו אותם זה יהיה אחד האיבודים היקרים בהיסטוריה המשפחתית. לא כולל הטבעת נישואין שלי (נדבר על זה פעם אחרת).
ובתוך כל זה, בל נשכח שהיה לנו סופ"ש עמוס חוויות שמצטרפות לחדוות פורים. אז מה? תמונות בפוסט הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה