גם על מים הוא מכריז הרבה. אפילו כשהוא רואה בריכה בטלוויזיה. חשוב מאוד, מים.
אנחנו מלמדים אותו לעשות חיות. על כלב וחתול אנחנו דווקא לא עובדים. קודם כל, כי איך באמת עושה כלב? האו? הב הב? ראף ראף? וואו וואו? אין לדעת. ושנית, איך עושה חתול, ומה זה חתול בכלל? יש לנו 3 חתולות בבית, להזכירכם. 2 מהן לא עושות כלום, ואחת עושה "מי" קטן וצנוע וגם זה לעיתים מאוד רחוקות. כך שנמנענו הרבה זמן מלבלבל את הילד עם כל מיני "איך עושה טוויגי? איך עושה שימי? איך עושה חתול"? היום ראיתי בדורה שמלמדים אותה על אמא קפיברה. כן, קפיברה! זה מה שהילדים צריכים לדעת היום. אל תשכחו לגלות להם שזה בכלל דג.
קיצר, יש לנו דווקא די הצלחה עם החיות, בעיקר עם חיות שעושות קולות מרשימים, כמו אריה, או פיל, או קוף. לאחרונה התחילה גם הברווז, ארי מאוד אוהב לעשות "גה גה גה", משקיע בטונים ובמקצב. ראינו כי טוב, התחלנו ללמד גם כבשה. איך עושה כבשה, חברים, הידעתם? ובכן, כדי ללמד ילד איך עושה משהו, צריך רגע לשים את מסיכת הפיגור ולהתחיל להרעיש. מהההההה מהההההה, בעעעעעע - כך עושה כבשה! טוב, אחרי כמה פעמים כאלה, שאלתי את הילד- איך עושה כבשה? ומה הוא עונה לי?
מֱה.
ככה, בצניעות, בענווה, בלי שום דרמה. מה. וזה הכול. בשביל זה הרעשתי כמו מפגרת? אפילו במווו של הפרה הוא משקיעה יותר!
טוב נו.
עוד סממנים לכך שהילד גאון, חוץ מזה שהוא חוזר ממש בבירור על כל מילה שאומרים לו:
הסתובבתי איתו על הידיים והוא הצביע על השעון\מד טמפרטורות שתלוי לו במסדרון. "מהזה?" הוא שאל.
-זה שעון. אמרתי לו
-טיק טק טיק טק! הוא אומר לי.
נפלתי! אני מעולם לא אמרתי לו איך עושה שעון! המקסימום שנגענו בנושא זה שעון בן חייל. נפלתי!
אחר כך אני ואמא שלי ניקינו את חדר השינה. אני שאבתי והיא החליפה סדינים. ארי הפגין עניין רב בשואב (ללא פחד) אבל זה הפריע לי, אז אמרתי לו - "אתה רוצה לנקות? לכי תביא את המטאטא ותנקה". יש לו מטאטא צעצוע קטן כזה. אז הוא הלך והביא אותו וניקה! בחיי!
הוא גם מאוווד אוהב לשיר ולרקוד. אני חייבת לצלם את זה מתישהוא. מילא עוגה עוגה, אבל יש גם את פיל פילון שבו הוא עושה צעדים כבדים ומרים את היד לאות הזדהות עם החדק, וגם צועק "פייי פייי (פיל! פיל!). ובל נשכח את "הופ הופ טרלללה" האהוב מאוד. מה זה אהוב? לפעמים הוא פורץ בשירה ספונטנית של "הופ הופ", מוחא כפיים ומנסה מאוד לקפוץ.
בכלל, הוא מת לקפוץ. שאלוהים ישמור אותי. לפני יומיים הוא רץ לתוך הקיר. בטח עד עכשיו תיארתי אותו כילד נבון. אז זהו, שהוא רץ לתוך הקיר. אחרי התאוששות קצרה הוא התחיל לטפס על הספה כדי לקפוץ ממנה. אז הורדתי אותו, הרחקתי אותו והלכתי לקצה החדר להביא מזרן כדי למנוע תקלות. עד שחזרתי כבר ראיתי אותו מתרסק על הרצפה. נו באמת! אז יש לו סימן בברך. ובראש, מהקיר. שיהיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה