כבר שבועות אני מנדנדת לעידן ש"בסופ"ש הבא הולכים לטייל!" אבל איכשהוא, הסופ"ש הבא תמיד מביא איתו איזה יום הולדת, שתוקע אותנו לעוד שבת בבית. בחמישי עוד ציינתי בפניו שאפשר לטייל בשבת בבוקר, כי רק בערב יתחיל הגשם.
טוב, כמו שאתם יודעים, לא הייתי לגמרי מכוונת. ומאז, בכל פעם שהטיפטוף התדפק והרעם רעם, עידן פנה אלי ואמר "נו, רוצה לצאת לטייל?!"
בשישי גם סידרתי את פינת היצירה (למופת, יש לציין) וגם סחבתי את הילד לקנות נעליים לי ולו. הוא מאוד התמרמר על העניין היות והוא תכנן לנסוע עם אבא לשטיפת מכוניות ולקבל שוקולד בתמורה בזמן שהם מחכים. והילד לא מוותר בקלות על השוקולד שלו! אז כן ביאסתי לו ת'שישי. למרות הנעליים החדשות, למרות ארטיק בוב ספוג, למרות שאחר כך ירדנו על צהריים שישי מופלא של שווארמה בפיתה, עדיין, שניה אחרי שסיימנו לאכול הוא פנה לעידן והזכיר לו "אהה אבא אנחנו לא מאחרים לאנשהוא? לשטיפת מכוניות??!?"
חמותי חולה, אז ארוחת השבת המשפחתית המסורתית בוטלה, ובמקומה נשלחנו לדאוג לעצמנו. בחמש בערב נכנסתי למטבח, ואחרי שעה וחצי יצאתי משם עם מרק אפונה, ספגטי בולונז, וכיור מבריק :-) עידן הוסיף והכין קרוטונים מהחלה של שבוע שעבר. תאמינו לי - תענוג. כבר הרבה זמן לא ישבנו ככה, ארבעתנו בנחת. והחלק היפה הוא, שאכלנו בדיוק בזמן כדי להספיק לרכבת של מקלחות-השכבות, ובשמונה וחצי כבר היינו אחרי הכול כולל הכול! נדמה לי שגם הלכנו לישון בעשר וחצי. לא מצליחה לחשוב על בילוי מושלם מזה ליום שישי.
ולמחרת, התענוג נמשך. קודם כל בגלל הגשם התרנגולים הארורים לא העירו אותנו ב-4 וחצי בבוקר. שנית, אדם לא קם מוקדם מידי (בערך ברבע לשבע). חבל רק שארי קם ביחד איתו..
ראינו טלוויזיה כמה זמן, אדם אכל דייסת פירות, חזר לישון. ציירנו כוכבים צבעונים בחלל ושיחקנו קצת סולמות ונחשים והכנו מאפינס שוקולד עם כיפת שוקולד לבן וראינו גרסה חדשה של "אנני" וכל זה הביא אותנו לשעה 11 בערך :-) בהמשך היום הצלחתי לגרום לכל הילדים לאכול קוסקוס עם מרק אפונה (חה חה חהההה) וקינחנו במאפינס לרוב. בנינו עיר לגו מרשימה ביותר ואפילו אדם זכה מההפקר והורשה לערבב את הלגו בקופסה הגדולה. הוא מת על זה אבל רק לעיתים נדירות אני מרשה לו.. לא שהוא אוכל חלקים כמו שהוא מעיף אותם לכל מקום.. אבל כן, הוא גם אוכל חלקים.
בין היתר הוא גם מצמיח שיניים והקרנקיות היתה גבוהה מהרגיל. שזה בסדר גמור מצידינו. ב-14 הילדים היו מוכנים למנוחת צהריים. אני הרדמתי את אדם המותש (והחמים באופן מחשיד) ועידן נשלח לטפל בסרבן השנ"צ (תשב עליו אם צריך). כעבור 20 דקות לערך הוא חוזר לחדר, ומזמין אותי להתכרבל מתחת לשמיכות.
אני: מה, הוא ישן?
עידן: לא..הוא קורא ספר
אני: אההה אוקי בסדררר אני נותנת לזה 20 דקות
~רעש חשוד נשמע מכיוון החדר~
עידן: 4 דקות
למעשה זה החזיק בערך רבע שעה.. שבמהלכה לא נרדמתי כי הייתי צריכה פיפי נוראא אבל היה לי ברור שאם אני אקום הוא ישמע אותי ויתחיל לחפור.. בסוף מה שקרה זה שאדם השתעל קצת וזה היה הקיו לארי להתחיל לעבוד. נו טוב...
האמת היא שהמשך הערב קצת מעורפל אצלי..כשנגמר עוצר הטלוויזיה (בארבע וחצי בערך) ארי שיחק ב- WII ואדם היה כאמור קרנקי (38.2 מסתבר) אבל בשלב מסויים ארי נכנס ללול והם שיחקו ביחד - ארי היה הכלב והגיש לאדם כדור בפה, ואדם הוציא לו את הכדור מהפה וזרק. מרגש. שיחקנו בחדר, אכלנו ארוחת ערב (עידן הכין לארי חביתת פרצוף) אדם אומבט ואני אשכרה העדפתי לשרוץ עם ארי ולראות "פיניאס ופרב". וגם קצת למיין בגדי חורף, על הדרך.
שמונה וחצי כולם ישנים - שוב הצלחה מסחררת.
האירועים הכי ראויים לציון בסופ"ש הזה, חוץ מזה שהיה לנו כיף, הם שהצלחנו לעשות V על שתי משימות קשות מאוד!
1. להיפטר מהשולחן מדפים בסלון, הווה אומר למצוא לכל הדברים שעליו מקום ואז לפרק אותו
2. לסדר את הספריה עקב המצבור החדש שהתווסף אליה.
ועל כך מגיעה לנו איזו שהיא מדליה... לי, על ההישג של להיפטר מהשולחן, ולעידן, על ההישג של הספריה וגדלות הנפש שהפגין כשהצליח לבחור ספרים שאשכרה יצאו מהבית.
האח הידד ותמונות יעודכנו מחר כי אין לי כוח להתעסק עם המצלמה.
עידכון אחרי שבוע וחצי: תאמינו או לא... עדיין לא הורדתי תמונות מהמצלמה! הנה קצת תמונות סלולריות באיכות נמוכה ועצובה.
הסלון לפני
הסלון אחרי
פינת היצירה לפני ואחרי
אדם עוזר למיין ספרים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה