כידוע, חיי הנישואין קשים הם, בעיקר כשיש תינוק קטן בבית. רוב הזמן אנחנו לא יוצאים, אלא אם כן זה יום שישי והצלחנו לא לעבוד - אז אנחנו הולכים לאכול ארוחת בוקר. אבל כמה ארוחות בוקר יכול הבן אדם לאכול? לפעמים אנחנו יוצאים בנפרד, בדרך כלל אנשים באים אלינו, אבל אחרי כמה זמן זה יוצר אצלם מירמור והם מפסיקים. וכל זאת למה? בייביסיטר, כמובן.
בעיקרון, חמותי היא הבייביסיטר הרשמית שלנו. על אמא שלי אי אפשר לסמוך בשום דבר, אחיו הקטן של פוך עדיין לא חש מוכן נפשית, ואחיו השני עם חברה שלו.. טוב, הם בדרך כלל או עובדים או מבלים. אז נשארה החמות. מצד אחד - היא גרה קרוב (מעבר לכביש) וזמינה למדי. מצד שני - אנחנו לא רוצים לנצל אותה, אז אנחנו קוראים לה רק באירועים מיוחדים. וכבר קרה שהיא אמרה לנו לא, והופתענו מאוד. בכל פעם מחדש. וגם כשהיא סוף סוף שומרת עליו, אז אנחנו לחוצים בזמן ואחרי שעתיים סוגרים את הבאסטה וחוזרים.
לא כך היה ביום.. כוסאמק, לא זוכרת באיזה יום זה היה. החגים האלו שיבשו אותי לגמרי. אבל בקיצור - היה לנו תלוש לארוחה בפאפאגיו, והחלטנו על הדרך גם לראות סרט. כבר מדובר בשינוי מהותי מסתם "דייט" - בדרך כלל אנחנו הולכים לסינמה סיטי, אוכלים בפאב האירי את אותה מנה, הולכים לסרט וחוזרים. ממש קרנבל. הפעם עצם העובדה שיצאנו לתל אביב כבר הפכה את הבילוי למשהו מיוחד.
לפני האוכל הסתובבנו באבן גבירול המשופץ ודיברנו. החלטנו להציע לאחותי הקטנה לבוא לגור איתנו קצת אחרי השיחרור, שתחסוך כסף ותסתדר לפני שהיא עוברת לתל אביב. בהתחלה חשבנו גם להציע לה לעבוד בתור המטפלת של הילד, אבל אז נזכרנו שאנחנו לא רוצים להוציא אותו מהגן כי אנחנו לא רוצים להוציא אותו מחברת ילדים. אז לא.
פאפאגיו היה סבבה. הם די הרוויחו עלינו כי אחרי 5 מנות בערך אמרנו "די" וקרסנו לתוך הקינוח. היו גם רקדנים ברזילאים וקבוצת קפוארה ובאופן כללי היה שמח. אחר כך הלכנו לראות את "רעם טרופי", שזה אולי הסרט הכי טוב שראיתי בשנה האחרונה, בלי להגזים. דאוני ג'וניור נהדר ואפילו טום קרוז, שאני לא סובלת, הצליח לעשות לי את היום. העלילה מטורפת אבל מסודרת היטב, ובאופן כללי מדובר בפארודיה נהדרת על סרטי מלחמה. אני שונאת סרטי מלחמה ופוך מת עליהם, ושנינו נקרענו מהסרט הזה - כל אחד וסיבותיו הוא. בקיצור - לרוץ לראות.
אין ספק שהיציאה הזו עשתה לנו טוב. אומנם טחנו את חמותי לבייביסיטר של 6 שעות והיא בתמורה טחנה לנו רגשות אשם, אבל זה היה שווה את זה. דיברנו על דברים חשובים, סגרנו ויכוחים ישנים והחלפנו קצת חום ואהבה - ועוד בתל אביב!
אנחנו צריכים לעשות את זה כל חודש. עכשיו רק צריך למצוא בייביסיטר חיצונית, איזו נערה שזקוקה לעזרה במימון שיעורי נהיגה או משהו. ואז, אני מבטיחה לכם - נקרע את העיר.
אמן ואמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה