בעקבות משבר הסדרות של יום כיפור, ניגשתי לאיזה מדריך אימיול שמצאתי ברשת. כל שנה בערך אני מנסה את המדריכים האלו, ומשום מה שום דבר לא עוזר והאימיול שלי נשאר חמור. באופן קבוע אני גם לא מעדכנת גרסאות, מתוך אמונה שזה יגרום איזשהוא נזק לנזק שכבר קיים. אז פעם בכמה זמן אני מורידה איזה שיר ועד שהוא יורד אני כבר שוכחת למה רציתי לשמוע אותו.
אבל עכשיו - הא הא! עברתי על המדריך כמעט אחד לאחד, וכבר באותו יום חל שיפור משמעותי. מעבר לכך - אתמול שמתי את האימיול על פול ספיד והלכתי לישון, וכשקמתי בבוקר גיליתי שהוא הוריד לי איזה 11 סדרות. אמרתי waaaaaaaaaaaaa ונפלתי מהכסא מייד.
בין הדברים שירדו היה סרט שמצאתי במקרה ב-WNET והשתוממתי מאוד שעוד מישהו מכיר אותו חוץ ממני. זה נקרא when the wind blows ומסופר בו על זוג בריטי מבוגר שמנסה לשרוד פצצה אטומית. אז נכון שאף פעם לא נפלה בבריטניה פצצת אטום, אבל בואו נגיד שאם זה כן היה קורה - הסיפור הזה היה אמיתי לגמרי. לפני 25 שנה שידרו את הסרט הזה בערוץ הראשון איזה פעם או פעמיים, ומאז יש לי סיוטים על פצצות אטום וסוף העולם למינהם. ומה שיפה זה, שהיום כשאני מסתכלת עליו (רק זיפזפתי בין סצנות) הוא עדיין נראה לי עצוב ומרגש כמו פעם, וקשה למצוא סרטים שממשיכים לעשות לך את זה אחרי כל כך הרבה שנים. בקיצור - מומלץ.
ואם אתם תוהים למה אני ערה בשעה כזו, ועוד ביום חג(!) אז רק תדעו לכם שכבר 40 דקות הילד לא נרדם. אבל זה לא מעניין אותי שהוא לא נרדם. אז הוא במיטה שלו מדבר אל הקירות ואני על המחשב תולשת שערות. ויהי ערב, ויהי בוקר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה