בארבע הוא התחיל עם הקיטורים. לא נבהלתי וקמתי לשים לו מוצץ, שוב ושוב, ושוב. ברבע לחמש נשברתי וקמתי להכין לו אוכל. אחר כך הוא הקיא עלי קצת (כנראה ליחה) ועל עצמו הרבה. פוך בלאו הכי היה צריך לקום אז הוא קיבל על עצמו את ג'וב החלפת הבגדים. אחר כך הוא שם את הילד איתי במיטה, והמשכתי לנסות להרדים אותו. בשלב מסויים שמתי לב שאני ישנה והילד זוחל לקצה המיטה, אז קמתי, קיללתי, שמתי אותו במיטה שלו עם צעצוע והלכתי לשתות קפה ולקרוא עיתון. השעה היתה חמש ועשרה.
בשש בבוקר הוא נרדם סופית אחרי עוד בקבוק קטן. שטפתי כלים. הערתי אותו בשבע. קוצי מוצי, מתלבשים, אינהלציה ולגן. השעה רבע לשמונה.
חוזרת הביתה, מכינה עוד קפה (ערה מארבע בבוקר, זוכרים?) מתלבשת. נשבעת לחזור מוקדם מהעבודה ולהוריד כביסה ולהעביר מטאטא ולהכין ארוחת ערב ולקפוץ לחברה. בשמונה בחצי אני מתחילה בספירה לאחור, זאת אומרת מתחילה עם ה"איפה ה:
איפה המשקפיים שלי?
איפה המשקפי שמש?
איפה המפתחות של הבית?
איפה הארנק?
מה השעה? איפה הטלפון?
איפה ה-20 שקל שהיו לי פה אתמול?
איפה שמתי את המגפיים?
השעה פתאום תשע וחמישה
וגם:
אוכל לחתולים
לאוורר את החדר
להכין קפה לדרך
לבדוק בתיק שלא שכחתי כלום
לסגור אורות
לוודא שנעלתי מקדימה
ולסיום: לפתוח את הדלת כשביד אחת יש לי תיק ומפתחות וטלפון (שלא ישכח) וביד השניה כוס קפה ומעיל
אה ואם לא ציינתי אז יש לנו פאק בדלת וצריך להפעיל כוח כדי לפתוח אותה.
אל דאגה! הכול עבר בשלום. הגעתי בעשר לעבודה אחרי שהזדחלתי כל הדרך על 100 קמ"ש. כן, זה הגיוני. כשזה יקרה לכם תדעו.
נשבעתי לחזור מוקדם? יופי חי. בשתיים וחצי עוד לא הגעתי לרכב.
אחותי כבר הורידה כביסה
דחיתי את הכנת ארוחת הערב לערב
שכחתי לטאטא
הספקתי לטחון לו את הירקות והבשר ולסדר תיק יציאה מהיר
טיילנו ברחבי כפר סבא
השתוללנו בג'ימבורי
אכלנו שתינו
צחקנו שמחנו
חזרתי הביתה בחלקים.
אינהלציה
מקלחת
בקבוק
ולישון..
ארוחת ערב? מחר...
לסדר הכביסה בארון? למה בעצם?
לטאטא? שהוא יטאטא
לקפוץ לחברה? עדיף לישון...
לישון? לא, עוד קצת מחשב..
לילה טוב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה