אחרי שנגמרות כל המחלות, מתחילים החיים האמיתיים. כאילו עד עכשיו היינו על איזה הולד, רק כדי שנצליח לסחוב. עכשיו אנחנו מתעוררים לכל מה שניסינו להדחיק: תשלומים ועבודה וניקיון וזוגיות. אנחנו מתים לצאת לבלות, לאכול, לראות סרט, לקחת חדר במלון.. כל מיני דברים שדחינו ודחינו כי הילד היה חולה ואחר כך היו לו לילות משונים ואז שיניים וחוזר חלילה. עכשיו פתאום הוא כבר גדול ובריא מספיק כדי שנתחיל לפנטז ולראות בייביסיטר פוטנציאלי בכל מי שאנחנו פוגשים ברחוב. כרגע התוכנית היא לנצל את חמותי, אחותי ואמי עד תום. בלי לפחד שמה הן תפגענה בעולל עקב בורות כללית (נרדם רק על צד ימין! ואל תתחילו עכשיו לחנך אותו למשהו אחר!). החלום הוא שתהיה לנו תוכניה על המקרר, ובה כתוב בכל יום מי שומר על הילד מאיזו עד איזו שעה.
תחזיקו לנו אצבעות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה