הורות משובשת

את זה שאני נכנסת לפורום כדי להתעצבן כולם כבר יודעים. העניין המפתיע הוא שאני תמיד מתעצבנת מההודעות הכי שוליות שאף אחד לא שם לב אליהן. למשל ההודעה הזו (השירשור נמחק כי יצא משליטה) והמשפט "בגיל 5 חודשים יש לך פחות או יותר שליטה מלאה על מה שקורה, זה בורח מהידיים כשהילד גדל".

אוי ווי לאמא שבגיל חצי שנה כבר איבדה שליטה על הילד שלה, מה אני אגיד לכם. המשפט הזה הוא פשוט אות ומופת לכל מה שחולה ודוחה בהורות המודרנית. ושימו לב שהוא נאמר במעין תוכחה, כאילו "מה, אצל כולם זה ככה". איכס.

יש כל מיני סוגים של אמהות שמביאות לי את הג'נענע, אבל זה די סובייקטיבי אם לשפוט לפי השירשור ממנו לקוחה ההודעה. אבל הכי חמור בעיני זה להגיד (במין גאווה סמויה ופטתית) שאיבדת שליטה על הילד כי הוא גדל ופיתח את האופי המינימלי השמור לגילאי שנתיים עד 12.

סליחה, אבל את א מ א שלו, והתפקיד הזה כולל (מלבד לשמור שהילד לא יתפגר בצורה כזו או אחרת) גם את האחריות להפוך את הילד לבן אדם. וזה אומר חינוך, ונימוסים, וגבולות! או בקיצור לשלוט בו. לא לשלוט היטלר סטייל, אבל בטח לא להתגלגל על הגב ולכשכש בזנב בכל פעם שהילד אומר "לא רוצה". אם את לא עושה את זה , אז מה בעצם מבדיל אותך, כאמא, מבייביסיטר בת 14?

בגלל יום המשפחה האחרון עלו המון כתבות על הורי המרשמלו, אלו שרק רוצים שלילד שלהם יהיה הכי טוב בעולם וחס וחלילה שלא ירגיש תסכול אפילו רגע אחד בחיים. אבל לא נראה שזה מזיז למישהו מההורים האלו, או שאולי הם כל כך קלולס, שטרם הבינו שמדברים עליהם.

ובאותה נימה: חבר טוב שלנו (דווקא) רכש לבנו בן השלוש רכב ממונע, כפרס על גמילה מחיתולים. חבל, דווקא החזקתי מהבן אדם הזה ועכשיו אני מאוכזבת (וגם מאשתו ששיתפה פעולה). קודם כל, הוא כולה נגמל מחיתולים, אתם יודעים. כולם עושים את זה, זה לא כאילו הוא זכה בתחרות איות או הציל כלב מדריסה. הוא אמור להיגמל מחיתולים, זה לא כאילו הוא עושה לאבא שלו טובה אישית בעניין. למה הוא צריך לקבל פ ר ס (ועוד של 1000 שקל) על זה שהוא כבר גמול? חיזוקים חיובים זה משהו אחר, פרסים קטנים במהלך תהליך הגמילה אני עוד יכולה להבין, אבל רק אם הם קשורים בצורה כזו או אחרת לגמילה (נגיד איזה קישוט לשירותים או משהו) אבל פאקינג רכב ממונע על סיום תהליך הגמילה?
אם זה לא מלמד את הילד שהשמש זורחת לו מהתחת, אז אני לא יודעת מה כן.