איך הפסקתי לפחד מצונאמי והתחלתי לאהוב דז'רה

בשנ"צ של יום שישי (קדוש קדוש קדוש) תקף אותי חלום.

ובחלום הייתי בחוף הים עם חברתי-הטובה-והמתחתנת עדי, ולפתע התחילו גלים גדולים, ואחד מהם התקרב לחוף בצורה של צונאמי. עד כאן שום דבר לא מפתיע. אני חולמת הרבה על תופעות טבע הרסניות ובעיקר צונאמים ושטפונות למינהם. אבל הפעם כשהגל הענק התקרב אל החוף, לא היתה לי הרגשה של מוות אלא של משהו אחר. עדי ואני הסתכלנו אחת על השנייה והתכוננו לגל ולמה שיבוא אחריו. ידעתי שלא יהיה פה מוות כי היא אמרה לי (או אני לה?) שמה שלא יקרה... את ההמשך אני לא זוכרת. ואני אמרתי לה שגם אם ניפרד שתדע שאני אוהבת אותה מאוד. והיא אמרה גם אני. ואז הגיע כנראה הגל והחלום המשיך למאה כיוונים הזויים אחרים שאני כבר לא מצליחה לזכור.



בערב דיברתי עם עדי בטלפון וסיפרתי לה על החלום. היא טענה שהוא הזוי, אבל אני הבנתי את הפירוש שלו בשנייה שהתעוררתי. הגלים הם הגלים של החיים: היא מתחתנת השבוע, בקרוב ילדים, וגם מתחילה ללמוד בחיפה בשנה הבאה... חיים של מבוגרים, אתם יודעים. זו לא תהיה הפתעה אם הם ימשכו אותנו לכיוונים אחרים. אבל אני באמת אוהבת אותה כמו שאני עדיין אוהבת את אוריאן, למרות שאנחנו בקושי מצליחות לתקשר פעם בשבוע. אז אמרתי לעדי שזו אזהרה לכך, שביום מין הימים נגלה שאנחנו מדברות אולי פעם בשבועיים. היא לא האמינה לי שדבר כזה יכול לקרות. אמרתי לה פ'סדר, תרשמי על פתק שאמרתי, נפתח אותו בעוד כמה שנים ונראה.

נו, בשביל זה יש בלוג.



אחר כך קיטרתי לה שהתאריך של החתונה שלה קופץ לי כל הזמן מול העיניים. זה נופל בדיוק על מסיבת הסיום של הקורס שלי, ובדיוק נגמר לי המנוי פרו באותו יום, ובדיוק יש איזו הופעה שחשבתי ללכת אליה עד שראיתי את התאריך, ובדיוק כשאני מספרת לה את זה פוך מראה לי מודעה שפותחים סניף של הפאב האירי בכפר סבא. מתי? נכון, בתאריך של החתונה. היא אמרה לי לראות את הסרט 23, אמרתי לה שאני מנסה לראות אותו כבר שנים ולא יוצא לי, אבל אולי היום אני אראה אותו כי הקלטתי ביס מקס. ואז פוך אמר "רגע, מחקתי אותו כבר" והכול חוזר חלילה.



החיים בעצם מציעים לנו מעט מאוד אירועים מקוריים, שתדעו לכם. וגם הם נוטים לחזור על עצמם.



ואם כבר אירועים מקוריים, אז בלילה נסעתי עם עדי, בחל"ה ודודו השחור לפאתי יפו, על מנת לעזור להם להכין מתנות לאורחים. ולא, אני לא מתכוונת לדז'רה, למרות שאתם יכולים לקרוא לזה ככה. מצטערת, בעלי בקושי מרשה לי לכתוב בלוג עקב נטייתי לברבר יתר על המידה. אז לחשוף פרטים (ותמונות!) על מה שהלך שם אתמול? אין מצב. בואו נגיד שהכנו בערך 30 דז'רה. וגם אכלנו קצת דז'רה בעצמנו. בעיקר דודו החזיר, שעל כל דז'רה שהוא הכין הוא גם אכל אחד. וחוץ מזה, עמי היה משועמם אבל מזל שהוא הביא איתו כל מיני צעצועי צילום, כמו עדשות, פלאשים ומטרייה, ואז צילם אותנו מכל הכיוונים בתאורה שנראית כמו אור יום (למרות שהיה גם אמצע הלילה וגם מחסור במנורות). אך לצערי את התוצאה הכוללת של כל הדז'רה שהכנו הוא לא צילם (מטעמים אידיאולוגים?) ולכן הייתי צריכה לצלמן בעזרת מצלמת הסלולרי המפגרת שלי. חבל, כי זה באמת היה מחזה מרשים שהייתי רוצה לזכור לדורות. ולפרסם בפליקר.



אגב אני כותבת פה כי הצלחתי להרדים את הילד ככה סתם בעשר וחצי בבוקר. ואפילו בלי להתיש אותו קודם בפעילות חיצונית כל שהיא. אח, האושר מגיע במנות קטנות. ונקווה שזה ימשיך ככה לפחות בחצי שעה הקרובה. אני הולכת לנשנש קצת דז'רה.

שבוע טוב!