אז היתה חתונה. אתם בטח מצפים ממני שאזכור את כל מה שהיה שם, למרות שזה היה לפני כמעט שבוע ולמרות שעשר דקות אחרי החופה כבר הייתי מסטולה מהתחת. האמת היא שאחד הדברים שזכורים לי בבהירות זה שכשנכנסנו לאולם גיליתי שקיות צבעוניות מלאות דז'רה (ולא, לא הדז'רה שאנחנו הכנו*), וליבי התמלא פליאה רבה. חשבתי שדז'רה זו בדיחה כזו! מסתבר שזה קורה באמת.
והיום גם זיקוקים (בחסות משפחת החתן), המון אנשים שלא ראיתי מאז התיכון וזוג מחותן נרגש מאוד. אני הייתי א. כלה ופוך היה א. אירוע. עד החופה התרוצצנו בין כולם ודאגנו שיהיה בסדר. אפילו לקחתי את הכלה לנשום אוויר מאחורי המטבח (אין שם אוויר, אגב), השקתי את החתן בהרבה מים קרים, שמתי לכלה את ההינומה בשיער דקה לפני ההליכה לחופה, וגם הצלחתי לזנק בזמן כדי להוריד לה אותה דקה אחרי החופה. ואז, כזכור, הלכתי לעשן, כי הרגשתי שעשיתי יותר מידי יחסית לאירוע אחד.
קצת מוקדם יותר באותו יום, השעון הביולוגי שלי התחיל לתקתק בעצבים כשגיליתי שהתופרת עשתה לי פאדיחה בשמלה, ולא היה מנוס מלרוץ לקניון הקרוב ולקנות שמלה חדשה. וגם חזיה. ועגילים. בקיצור הצלחתי לשרוף בערך 1000 שקל בפחות משעה. וואו, אני יכולה להיות ריצ' ביצ' ממש מוצלחת! היתה גם היתקלות עם פוסטמה מגעילה בחניון, אבל הצלחתי לנשום עמוק ולא להטיח את ראשה באספלט, כי חתונה היום וכו'. אחר כך נסעתי בניחותה לאיזור שפיים והצלחתי להתבלבל בדרך פעמיים ובכל זאת להגיע בזמן ולהספיק להתקלח לפני האיפור. אכן, היה זה יום מוצלח לפי כל הקריטריונים.
כמו שציינתי פגשתי בחתונה המון אנשים שלא ראיתי מאז 1995 בערך. האמת היא שכבר אז הם לא עניינו אותי ולכן אחרי ה"היי! כמה זמן לא ראיתי אותך!" גיליתי שאין לי הרבה מה להגיד להם. אבל, כמה מוזר, היה להם הרבה מה להגיד לי. אולי הם פשוט שמחו לראות שלא התאבדתי בגיל 18.
חוץ מכל אלה אין כל חדש. אם זה ימשיך ככה יהיה לי קשה מאוד להמשיך לעדכן את הפעם בשבוע העלובה שאני מנסה בכל הכוח להחזיק. וויש מי לאק.
*למי שבאמת לא הבין את הפוסט הקודם, הדז'רה המדובר היה עישונים)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה