ode de cigarette

כבר יומיים שאנחנו לא מעשנים.
הצלחנו לעבור את השבת  איכשהוא - הוא נכנס לדיכאון, אני די הדחקתי. בסך הכול, עצם העובדה שהיינו כל היום עם הילדים די הקלה על המצב. למרות שאי אפשר להכחיש שהם מסוגלים לגרום לכל אחד להתחיל לעשן.
אבל.. היום היה יותר קשה. החזרה לשגרה היא גם החזרה לזמנים הקבועים של העישון במהלך היום - הסיגריה שאחרי ההליכה, הסיגריה עם הקפה לפני שאני אוספת את ארי מהגן, שאכטה מחזקת כזו ב19:00, שתיתן לי כוח לעבור את המקלחת-השכבה בשלום.. אה וכמובן יש את הסיגריה שאחרי ההשכבות.. סיגריית המנוחה הגדולה.

עכשיו, כשאני בלי, אני כמובן חושבת לעצמי "ביג דיל!" הרי סיגריה לא ב א מ ת נותנת כוח. והנה, במקום לשבת 7 דקות ולנשוף עשן, או לחילופין במקום להשתגע מפנטזיות על נשיפת עשן - פשוט עשיתי דברים אחרים. פרקתי את השקיות מהסופר פארם. עשיתי קצת סדר בחיתולייה. הצלחתי גם לתזמן לארי את סגירת הטלוויזיה יחסית מוקדם, והיה לי זמן לעשות איתו יצירה במרפסת. לא שלחתי אותו לראות טלוויזיה אחרי האוכל כדי שאוכל לעשן, אז זה אומר שנכנסנו למקלחת מוקדם יותר, מה שגרם לכך שהיה לי זמן לגלח רגליים. נכון שזה נפלא, איך שהדברים מסתדרים?

יש לי חברה שבעלה מעשן, ואני כל הזמן אומרת לה - תעזבי אותו, תני לו לעשן סיגריה ביום מה אכפת לך, מה אכפת לך שהוא מקבל 10 דקות של שקט לעצמו? היא לא הבינה אותי. "כשאני צריכה זמן לעצמי אני נכנסת למקלחת וצובעת את הציפורניים" אמרה לי. ואני רק יכולתי לשתוק לרגע ולקנא. גם אני רוצה שיהיו לי ציפורניים ואוכל לצבוע אותם. אולי אם אני אפסיק לעשן אני גם אגדל ציפורניים? אולי אני גם אלמד לסרוג? אה, אני יודעת! אני אכין לי צלחת עם ירקות חתוכים - מלפפונים, גזר, סלרי. יכול להיות גם שאסדר את מגירת הפלסטיקים במטבח. יכול להיות גם שזה יהיה ב2 בלילה, כי איפשהוא בתוך כל הגמילה הזו, חטפתי התקף של נדודי שינה סוערים. וזה עצוב מאוד,בהתחשב בעובדה שאני בלאו הכי קמה לפנות בוקר כדי להאכיל את התינוק, אז להירדם בשתיים וחצי בלילה כדי לקום בארבע? זה בולשיט. עדיף כבר לא לישון. אבל אני חיה כבר 33 שנה, ועוד לא יצא לי להעביר לילה לבן בלי סיגריות. יש לי הרגשה שהתוצאות של הניסוי הזה יהיו הרסניות.

סיכמנו, אני ועידן, שאנחנו מאוד גאים אחד בשני, ועכשיו רק נותר שהסיוט הזה יגמר ונוכל להדליק את הסיגריה שלנו בשקט.